בנסקי נ' פאלפון תקשורת בע"מ

פסק דין

ביום 26.6.09 נסעו התובע ואשתו לחו"ל למשך שבוע. התובע קיבל מן הנתבעת בהשאלה מכשיר טלפון סלולרי לשימוש בחו"ל, שמספרו זהה למספר הטלפון הסלולרי בו מחזיק התובע בארץ. במהלך שהותו בחו"ל קיבל התובע מן הנתבעת מסרונים רבים, והמשיך לקבלם חרף פניתו לנתבעת להפסיק לשולחם. התובע תובע פיצוי בסכום של 7,000 ₪, וכן מבקש מבית המשפט "לחייב את מנכ"ל החברה להיפגש איתי, לשיחה בת שעה, במהלכה אציג בפניו את הרושם שמותירה החברה על לקוח תמים".

לטענת התובע, במהלך השבוע בו שהו הוא ואשתו בחו"ל שלחה לו הנתבעת כ-80 מסרונים, הן בשעות היום והן בשעות הלילה. התובע טען, כי במהלך שהותו בחו"ל פנה אל הנתבעת שלוש פעמים וביקש להפסיק את משלוח המסרונים, אולם פניותיו לא הועילו, והנתבעת המשיכה לשגר לו מסרונים במהלך כל שעות היממה. בעדותו מסר התובע, כי פנה אל הנתבעת להפסיק את משלוח המסרונים ביום השני או השלישי לשהותו בחו"ל.

אשת התובע מסרה בעדותה, כי במהלך הלילות בהם שהו בחו"ל קיבלו מסרונים. הם רצו להחזיק במכשיר הטלפון פתוח, הואיל ויש להם בן חייל, וקבלת ההודעות הטרידה את מנוחתם.

מעיון ברשימת המסרונים שצורפה לכתב התביעה עולה, כי התובע קיבל מסרונים רבים, חלקם בשעות הלילה המאוחרות (למשל בשעות: 03:44, 23:29, 04:46).

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שלה, כי חלק מן המסרונים שנשלחו לתובע נשלחו מטעם צדדים שלישיים. הנתבעת אישרה, כי עשרות מסרונים נשלחו לתובע מטעמה. לטענתה, המסרונים אינם מהווים "דבר פרסומת" כהגדרתו של המונח בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982. מדובר במסרונים שנשלחו מתוך דאגה לאינטרסים של התובע, ועל מנת לידע אותו בדבר אפשרויות לחסוך בתשלום. המסרונים נשלחו לתובע ששהה בגבול בלגיה-הולנד, ובכל פעם שנכנס למדינה חדשה נשלחו מסרונים. במהלך שהותו בחו"ל פנה התובע וביקש לחסום את המספר לקבלת הודעות שיווקיות, והנתבעת עשתה כן, אולם ההודעות האמורות לא נחסמו, שכן אין מדובר בהודעות שיווקיות.

אין מחלוקת, אם כן, כי הנתבעת שלחה לתובע מסרונים רבים (אף אם לא כל המסרונים שקיבל היו מטעמה); והיא הוסיפה ושלחה לו מסרונים גם לאחר שפנה אליה וביקש כי תחדל מלעשות כן. אני דוחה את טענת הנתבעת, כי פנית התובע בבקשה לחסום את משלוח המסרונים התיחסה להודעות שיווקיות בלבד. ראשית, הנתבעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענתה זו. שנית, היה על הנתבעת להעמיד את התובע על ההבחנה בין הודעה שיווקית לבין הודעה שאינה כזו בזמן אמת, ולא בדיעבד.

היה זה מחובתה של הנתבעת, במסגרת יחסיה החוזיים עם התובע, לחדול מלשלוח לו מסרונים כאשר פנה אליה בדרישה לעשות כן. במסגרת זו היה עליה לברר עימו עד תום איזה מסרונים ברצונו לחסום, וככל שהדבר לא ניתן היה לביצוע, באופן מלא או חלקי, להעמידו על כך.

משהפרה הנתבעת את החוזה עם התובע, עליה לפצותו על הנזקים שנגרמו לו בעקבות ההפרה. התובע טוען לגבי נזקיו: "התנהלותה של החברה הסבה לי מטרד רב, מנעה ממני שינה, גרמה לי לבהלות רבות והכל – במהלך שבוע ימים שאמור היה להיות חופשה מהנה". כאמור, פנית התובע לנתבעת להפסיק את משלוח המסרונים היתה, לגרסתו, ביום השני או השלישי לשהיתו בחו"ל.

נוכח כל האמור לעיל אני פוסקת לתובע פיצוי נזקיו האמורים בסכום של 1,500 ₪. הבקשה להורות למנכ"ל הנתבעת לפגוש את התובע נדחית, שכן אין מדובר בסעד שהינו בתחום סמכותו של בית המשפט.

אשר על כן הנני מורה, כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,500 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום של 200 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: